הספר "אָדָם וּדְיֵיגוֹ בְּיַעַר הַמַּחְשָׁבוֹת הַמַּפְחִידוֹת" נולד בזמן שדייגו ואני טיפלנו יחד בילדים ובני נוער שהתמודדו עם חרדה, באותם רגעים בהם גיליתי עד כמה דייגו הוא כלב נבון ורגיש; ובמפגשי הדרכות הורים שבהם נוכחתי לדעת כי הורים חסרים לעיתים קרובות את ההבנה והכלים שהם צריכים על מנת לסייע לילדיהם המתמודדים עם הפרעות חרדה.
כשכתבתי את הספר חשבתי עליכם, ההורים, שרוצים לדעת מה לעשות ואיך לנהוג, ועל הילדים שלכם, שצריכים אתכם, את התמיכה וההכוונה שלכם, ברגעים הקשים שבהם הם מתמודדים עם חרדה.
הספר נכתב על פי הפרוטוקול לטיפול קוגניטיבי–התנהגותי (CBT), המקובל בכל העולם כטיפול הסטנדרטי והיעיל ביותר בהפרעות חרדה בילדים. כאן, בטקסט שלפניכם, תוכלו למצוא הסבר קצר על הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי בהפרעות חרדה לילדים, וכן כלים פרקטיים ורעיונות לשיחה ולפעילויות בעקבות הקריאה בספר, שמטרתם לעזור לילדיכם המתמודדים עם חרדה.
כנהוג בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, פרוטוקול הטיפול בהפרעת חרדה בילדים מורכב ממודולות, שלבים מובחנים בטיפול, כשלכל שלב המטרה שלו, וכל שלב נסמך על השלבים הקודמים.
הספר "אָדָם וּדְיֵיגוֹ בְּיַעַר הַמַּחְשָׁבוֹת הַמַּפְחִידוֹת" מתאר למעשה כיצד דייגו מנחה את אדם ועובר יחד איתו את שלוש המודולות העיקריות בפרוטוקול: פסיכו-הדרכה, הקניה ותרגול של מיומנויות, חשיפות הדרגתיות.
מטעמי נוחות הטקסט נכתב בלשון זכר, אך פונה כמובן לכל המינים.
בתחילת הטיפול מטרתנו היא ללמד את הילד, באופן מותאם גיל, על רגש הפחד ורגש החרדה, ולסייע לו להבין את ההבדל החשוב כל כך בין שני הרגשות האלה. לאחר מכן עלינו לעזור לו לזהות את הסימפטומים הגופניים החזקים שהוא חווה כתוצאה מהחרדה, לנרמל ולתקף את העובדה שכולנו פוחדים לפעמים, וללמד שלחרדה, כמו לכל רגש, יש מבנה של גל: היא עולה במהירות, וכעבור זמן לא רב, פוחתת.
פחד הוא אחד מששת הרגשות הבסיסיים. זה מה שאנחנו מרגישים כשאנחנו חשופים לסכנה.
על מנת שנוכל להציל את עצמנו, לברוח או להילחם, הגוף צריך לגייס כוח רב במהירות, ולכן נדרך ומשנה את דפוס פעילותו: הלב דופק במהירות, ודם רב זורם במרץ לשרירים – שלעיתים מתחילים לרעוד ללא שליטה. הפה מתייבש, ויש כאלו שמופיעים אצלם כאבי ראש או כאבי בטן.
חרדה מוגדרת כתגובת פחד קיצונית בעוצמה ובמשך שלה, המתרחשת כאשר אנחנו מוגנים אבל חושבים מחשבה מפחידה. כלומר, ההבדל המהותי בין חרדה ופחד הוא שפחד מתרגש בעת סכנה, ואילו חרדה מתרגשת בזמן שאנחנו נמצאים במקום בטוח, אבל מאמינים בכל ליבנו שאנחנו בסכנה. משהו איום ונורא עומד לקרות. הגוף שלנו לא יודע את ההבדל, ומגיב בדיוק כפי שהוא מגיב בזמן פחד.
בספר "אָדָם וּדְיֵיגוֹ בְּיַעַר הַמַּחְשָׁבוֹת הַמַּפְחִידוֹת", מתרחש שלב הפסיכו-הדרכה לאחר שדייגו מושך את אדם אל מאחורי הגזע הכרות. שם דייגו מסביר לאדם את ההבדל בין פחד וחרדה, וממחיש לו, באמצעות חשיפה לתולעים הבוקעות מתוך הפירות המכושפים, את הקשר בין מחשבות מפחידות, רגש החרדה והסימפטומים הגופניים.
בהמשך החלק המוקדש לפסיכו-הדרכה, דייגו מנרמל ומתקף את תחושת החרדה, ומסביר שחרדה, כמו כל רגש, נחווית כגל: כשֵם שעלתה בפתאומית, כך היא תיחלש ותחלוף עוד מעט. הלמידה המשמעותית בחלק הזה היא שלמרות החוויה הרגשית החזקה והמטלטלת האופיינית לחרדה, אנחנו למעשה בטוחים ומוגנים. או כמו שאדם אומר, "אבל הרגשתי…" – ממש כמו כל ילד שמתמודד עם מפלצת דמיונית האורבת לו מתחת למיטה, הרגש הוא אמיתי, אבל אין שם באמת מפלצת.
בסוף השלב הזה נרצה שילדכם:
רוב האנשים לא מכירים את ההבדל ביניהם, ומשתמשים במונחים אלו כמילים נרדפות. אמנם שני הרגשות נחווים כמעט באותו אופן, אבל ההבדל ביניהם קריטי: פחד הוא הרגש שאנו חווים בזמן סכנה, ואילו חרדה אנחנו מרגישים כשאנחנו בטוחים, אבל חושבים מחשבות על סכנה שתתרחש בכל רגע.
ידע לזהות את המחשבות המפחידות שלו, ויראה בהן את המקור של תחושת החרדה.
ידע לזהות את התסמינים הגופניים שהוא חווה כתוצר של החרדה. לשם כך נוכל לשאול: מה קורה לך בגוף בזמן חרדה? איפה אתה מרגיש את החרדה? תוכלו להציע אפשרויות (דפיקות לב, התקצרות של הנשימה, רעד בשרירים, כאבי ראש או בטן, יובש בפה, הזעה מוגברת), לזהות ביחד את התסמינים שאדם חווה בספר, או להיעזר בדף הצביעה המצורף.
ממש כמו אדם בתחילת הסיפור, ילדים המתמודדים עם חרדה חווים את עצמם חסרי אונים מול הסימפטומים הגופניים החזקים ומול שטף המחשבות המפחידות.
מטרתו של שלב הקניית המיומנויות היא ללמד ולהקנות כלים אשר יסייעו בהתמודדות עם רגש החרדה. בספר, דייגו מלמד ומאמן את אדם בשני סוגי כלים מתוך הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי בחרדה: כלים גופניים וכלים קוגניטיביים.
כלים גופניים:
כולם אומרים לנו לנשום, אבל אף אחד לא מסביר איך לעשות את זה נכון, ולא פחות חשוב מכך, למה?
בזמן חרדה הגוף עובר, כאמור, למצב הישרדותי, Fight or Flight, אשר בא לידי ביטוי בסימפטומים גופניים מטלטלים, כפי שגם אדם חווה בספר.
המשימה שלנו בשלב זה היא ללמד את הילד לווסת את החוויה הגופנית הלא נעימה, לאמן אותו לצאת מהמצב הגופני ההישרדותי, ולחזור למצב תפקודי רגיל.
קיימים סוגים שונים של טכניקות הרפיה. בספר "אָדָם וּדְיֵיגוֹ בְּיַעַר הַמַּחְשָׁבוֹת הַמַּפְחִידוֹת", דייגו מלמד את אדם ומתרגל איתו נשימה סרעפתית. כאשר היא מתבצעת באופן נכון, נשימה סרעפתית מפעילה את עצב הוואגוס (Vagus), אשר גורם להפעלה של מערכת העצבים הפרא-סימפתטית, להאטה של קצב פעילות הלב ולהפחתה מהירה של תסמיני החרדה.
זהו שלב קריטי. ילדים המתמודדים עם חרדה צריכים להתאמן בטכניקות הרפיה, על מנת להקל את התסמינים הגופניים החזקים ולהביא לסיומם, ועל מנת ללמוד לחוות את עצמם כחזקים ומסוגלים, ברגעים שעד כה היו עבורם חוויה של חוסר שליטה.
למידה ותרגול של נשימה סרעפתית – ממש כמו שדייגו מלמד ומאמן את אדם לנשום, כך תוכלו לעשות זאת עם ילדכם:
את השלבים הבאים הדגימו קודם על עצמכם, ורק לאחר מכן בקשו מילדכם לחזור על הפעולות:
הניחו את יד ימין על החזה ואת יד שמאל על הבטן.
שאפו אוויר דרך האף, שימו לב לתחושת האוויר הזורם דרך הנחיריים, עובר בקנה הנשימה וממלא את הבטן. שימו לב שהבטן עולה ומתנפחת, בזמן שהחזה נשאר קבוע במקומו.
כווצו את השפתיים ונשפו בעדינות את האוויר, הקפידו כי תנועת הנשימה מתבצעת מהבטן.
חִזרו על הפעולה הזו במשך דקות אחדות.
בקליניקה, אני מלמד ילדים נשימה סרעפתית באמצעות שימוש בבועות סבון. בועות סבון מאפשרות לנו ממש לראות את הנשימה שלנו, ובעבודה עם ילדים הקונקרטיוּת היא חשובה. נשימה סרעפתית עמוקה תוביל לבועה אחת גדולה בכל נשיפה, בעוד שנשיפות לחוצות, שטוחות, יובילו לשרשרת מהירה של בועות סבון. נרצה להתאמן מספר פעמים ביום עד שנהיה מיומנים ביצירת רצף של בועות גדולות.
כאמור, חרדה היא תוצאה של תפיסת איום לא נכונה, מצב שבו ילד נמצא למעשה במקום בטוח, אבל מאמין בכל ליבו לקול פנימי, שכמו תולעת הבוקעת מתוך פרי מכושף אומר לו: סכנה.
המטרה שלנו כמטפלים וכהורים בשלב זה היא להקנות משפט הוראה עצמית, "משפט אומץ", אשר יסתור את הקול מעורר החרדה של התולעת, ויַקנה תחושה של ביטחון.
בחירת משפט אומץ – דייגו מלמד את אדם את משפט האומץ: "זו רק מחשבה מפחידה", ואדם שב ואומר אותו בקול רם בכל התמודדות שלו עם פרי מכושף. אתם יכולים לבחור עם ילדכם כל משפט אחר שיגרום לו להרגיש בטוח, כל עוד תחזרו על המשפט באופן שיטתי, עד שיהפוך להרגל מנטלי של ילדכם.
דרך מומלצת לבחור ביחד משפט אומץ היא לחשוב על כמה אפשרויות, ואז לאפשר לילדכם לדרג אותן, לתת לכל אחת מהן ציון – האפשרות עם הציון הגבוה ביותר היא זו שתיבחר.
משפט אומץ טוב הוא כזה שיש בו מסר מרגיע ונוסך ביטחון, למשל: "אני יודע שאני בטוח", "אני חזקה והחרדה תכף תעבור".
הנטייה הטבעית של כל הורה היא להגן על הילד שלו, למנוע ממנו חוויות קשות או רגשות לא נעימים. אולם כאשר מדובר בחרדה, הנטייה ההורית הטבעית הופכת לגורם שמשמר את החרדה.
חרדה נפתרת כאשר אנחנו נחשפים פעם אחר פעם למחשבה, לגורם או למצב מעוררי חרדה, חווים את התגובות הרגשיות והגופניות, ולומדים באופן חווייתי שהם לא מסוכנים, ושאנחנו יכולים להתמודד איתם.
לאחר שהילד רכש את הכלים הגופניים והקוגניטיביים בהצלחה, המטרה שלנו היא לחשוף אותו בהדרגה לגורמי החרדה על פי סדר עולה, כלומר: מגורם חרדה בעוצמה פחותה ביותר, לגורם חרדה בעוצמה גבוהה ביותר, ולהביא לשרשרת של התמודדויות מוצלחות.
למשל: ילד שחרד מכלבים יפגוש בהתחלה תמונות וסרטונים של כלבים, ישמע קולות מוקלטים של נביחות, ולאחר מכן יתקרב לכלבים באופן מבוקר ובטוח, עד שילמד באופן חווייתי כי כלבים לרוב אינם מהווים סכנה עבורו, וילמד לזהות ולהבחין בין מצבים שבהם כלבים מסוכנים לבין מצבים שבהם כלבים לא מהווים עבורו סכנה.
בספר תוכלו לקרוא כיצד דייגו מוביל את אדם לכדי חשיפה והתמודדות עם המחשבות מעוררות החרדה, בעודו תומך באדם ומעודד אותו לצאת ולהתמודד: קודם עם העץ הפחות מרושע, ועד לקרב האחרון שבו הוא פוגש ומביס את המחשבות המפחידות אותו יותר מכול.
בשלב הראשון נרצה לדרג את גורמי החרדה על פי עוצמת החרדה שהם גורמים, מהקלה ביותר ועד לעוצמתית ביותר, ממש כמו שדייגו אומר לאדם בספר: "בוא נתחיל מהעץ הזה, הוא נראה לי פחות מרושע מאחרים". לאחר מכן נוכל להתחיל בשלב החשיפות, על פי הסדר המדורג, מגורם החרדה הנמוך ביותר ועד לגורם מעורר החרדה הגבוהה ביותר. זִכרו שקל יותר ללמוד לשחות כשהגלים נמוכים.
שימו לב: יש לגשת לשלב החשיפות רק לאחר שילדכם רכש והטמיע את הכלים והמיומנויות להתמודדות מוצלחת עם חרדה. קצב העלייה בדרגת החשיפה נקבע על ידי הילד ולא על ידי ההורה, וזאת כדי לאפשר לילד להגיע לרגיעה של מערכת האזעקה הגופנית בכל שלב נתון, לפני העלייה לשלב הבא.
שתי נקודות משמעותיות בסיפור ובחיים שכדאי לשים לב אליהן:
כשאדם לא רוצה להתמודד
הורים רבים עסוקים בשאלה: מה לעשות כשהילד מסרב להתמודד עם החרדה? התשובה נמצאת בתגובה של דייגו. שימו לב: דייגו לא מאיים, מאלץ או משחד את אדם. תחילה הוא מנרמל ומתקף את הרגש של אדם – זה באמת לא נעים להתמודד עם מחשבות מעוררות חרדה. לאחר מכן דייגו מאיר את החסרונות במצב הנוכחי, כשהוא שואל את אדם איך ההרגשה להיות כלוא מאחורי העץ. ורק לאחר שאדם עצמו מספר על החסרונות, אפשר לנסות ולהוביל אותו לכדי התמודדות.
תגובה תומכת לאחר כישלון
גם בהתמודדות עם חרדה, כמו בכל התמודדות, יש לצפות להצלחות וגם לכישלונות. חשוב מאוד לא להפנות ביקורת אל הילד או להעצים את תחושת הכישלון שלו במצב זה. התפקיד שלכם, ההורים, הוא לתמוך ולחבק ברגעים האלה, ממש כמו שעשה דייגו עם אדם לאחר הכישלון בהתמודדות, ולהפנות את ילדכם להמשיך ולהתמודד.
בזמן הקריאה – שימו לב מה קורה לילד שלכם – כיצד הוא מגיב? האם הוא חרד? האם הוא מתנתק?
זו יכולה להיות הזדמנות עבורכם לנרמל ולתקף את הרגשות שלו, להיות יחד איתו בחוויית הקריאה. אפשר, למשל, לספר שגם אתם מרגישים פחד או מתח בזמן הקריאה, שזה מה שקורה לילדים ולמבוגרים בזמן קריאת ספר או צפייה בסרט מפחיד, ולהציע את הקִרבה שלכם, הפיזית והרגשית, כאבן הדרך הראשונה בהתמודדות המשותפת – בדיוק כמו שדייגו מציע לאדם, לעבור את זה ביחד.
הצעות לשאלות מנחות לאחר הקריאה – באמצעות שאלות מכַוונות, תוכלו לעודד את ילדכם לדבר באופן גלוי על החרדות שלו ועל ההתמודדות שלו איתן, וכך להפוך את חוויית הקריאה בספר ללמידה גלויה ומפורשת.
חרדות צצות פעמים רבות וחולפות באופן ספונטני, כחלק מהתפתחות בריאה ותקינה.
אך יש מצבים שבהם חרדות אינן חולפות, ומביאות איתן סבל רב ופגיעה משמעותית בחיי הילד ולעיתים בחיי המשפחה כולה.
הורים יכולים לעשות המון ולעזור מאד לילדים שלהם, אבל לעיתים נדרשת עזרה של איש מקצוע,
מטפל קוגניטיבי-התנהגותי שעבר את ההכשרה המקצועית המתאימה.
תוכלו לדעת שיש צורך בפנייה לאיש מקצוע כאשר:
כפי שכתבתי בתחילת דבריי, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) הוא הטיפול המקובל בכל העולם כיעיל ביותר בחרדות בקרב ילדים.
תוכלו למצוא מטפל מיומן קרוב לביתכם באמצעות אתר איט"ה – האגודה הישראלית לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי.
מאחלים לכם הצלחה ומקווים לראות אתכם גם בספרים הבאים,
רועי ודייגו