תספר לי, כמה אתה מפחד?

אחד הכלים היעילים שעומדים לרשות הורים ומטפלים בחרדה, היא השאלה הפשוטה "כמה אתה מפחד?"

על מנת לעזור לילדים לענות על השאלה הזו באופן קונקרטי, ניתן, עבור ילדים צעירים לצייר מעין רמזור חרדה (ירוק – רגוע, צהוב – רמת חרדה בינונית, אדום – רמת חרדה גבוהה), עבור ילדים גדולים יותר ניתן להשתמש בסולם שבין 0 ל 10, ועבור גדולים עוד יותר בסולם שבין 0 ל 100.

השאלה הזו כל כך יעילה ככלי טיפולי, מכיוון שכשאנחנו שואלים אותה קורים שני דברים:

1. כשילד או אדם חרד, יוצא לרגע מן החוויה הרגשית שלו, מתבונן עליה מלמעלה ומעריך את העוצמה שלה, עצם הפעולה המנטאלית הזו כבר מפחיתה את עוצמת החרדה.
2. הדבר השני שקורה, הוא שאנחנו כמטפלים וכהורים יודעים מה נדרש מאיתנו לעשות באותו הרגע.

כאשר רמת החרדה היא בינונית, נוכל להשתמש בדיבור, בהסחות דעת מסוגים שונים, נוכל לנסות להעריך ביחד את המצב הנוכחי, עד כמה הוא באמת מסוכן, או לחשוב מה הדבר הכי נכון לעשות ברגע זה.

אבל כשעוצמת החרדה היא גבוהה, הדלתות האלה נסגרות. כשילד חווה גל חזק של חרדה, זה לא הזמן לדבר, לנסות לשכנע או להסיח את דעתו. זה לא יעבוד.

כיוון שהחוויה הגופנית שהחרדה מביאה איתה היא כל כך חזקה ברגעים האלה, הכלים היעילים היחידים הם כלים גופניים דוגמת תרגילי נשימה, הרפיה וקרקוע.

מן הניסיון שלי, חשוב מאד שהורים ידעו לשאול את השאלה הזו, ולכוון את המשך התמיכה בילדים בהתאם, וחשוב אפילו יותר שילדים ילמדו לשאול את עצמם את השאלה הזו, להבין מה יעזור להם להרגיש יותר טוב ולפעול בהתאם. הדבר מגביר את תחושת השליטה שלהם עם חווית החרדה, ומוביל לשיפור משמעותי.

שנדע כולנו ימים טובים ושקטים יותר בקרוב,

רועי ודייגו